צורי דבוש, אתה דמות מוכרת בעולם העסקי והחברתי בישראל, בעיקר כיו"ר ובעל השליטה בחברת "קליל תעשיות". נשמח לשמוע ממך על הדרך שעברת, על האתגרים ועל התפיסות שמנחות אותך.

רקע וילדות – איך התנאים בהם גדלת עיצבו אותך?
צורי דבוש:  נולדתי באשקלון ב-1966, בן זקונים למשפחה בת 10 נפשות שחיה בפשטות. הוריי, פנינה ומשה, הגיעו לאשקלון בטעות, לאחר ששיקרו להם שהם עוברים לירושלים ושוכנו בבית ערבי נטוש ללא חלונות ודלתות. למרות החסך הכלכלי, אמי תמיד דאגה שלא יחסר לנו דבר והרגשתי שיש כל מה שצריך. בהשראת אימי בילדות גיליתי כישרון לתפירה ועיצוב בובות ורגישות חברתית, אבי לימד אותי על חשיבות הפרטים הקטנים שמסגירים את איכות המוצר וחשיבה יותר ראלית.

נראה שעולם העיצוב משך אותך מגיל צעיר. ספר על הבחירות המוקדמות שלך בתחום ועל ההתמודדות עם דחייה.
צורי דבוש : אכן. כילד הייתי יוצר בחימר, בתיכון למדתי במגמת עיצוב אופנה בירושלים, הייתי הבן הראשון והיחיד במחזור שבחר במגמת אופנה. לאחר שירותי הצבאי ניסיתי להתקבל ללימודי עיצוב אופנה בשנקר ונדחיתי. לאחר מכן התקבלתי לעיצוב תעשייתי בבצלאל, אך הודחתי משם לאחר שנתיים בטענה של "חוסר כישרון עיצובי". זו הייתה חוויה משפילה, אך היא הפכה עבורי ל"מנוע", רצון עז להוכיח את ההפך.

לפני שהגעת ל"קליל", הייתה לך קריירה מרשימה בהייטק. מה היו התחנות המרכזיות שם?
צורי דבוש: לאחר השירות הצבאי, שם הייתי ממקימי יחידת מגלן והייתי אחראי על פיתוח מערכי הדרכה הממוחשבים וסימולציות אז נחשפתי לעולם ההיטק, בנוסף עיצבתי את סמלה הראשון. בגיל 26 (1992) הקמתי את חברתי הראשונה, "היפרלוג", שעסקה בפיתוח מערכי הדרכה ממוחשבים. על בסיסה הוקמה ב-1994 "גיאו-אינטראקטיב", שלימים הפכה ל"אמבלייז". החברה הונפקה בלונדון ב-1996 והגיעה בשיאה לשווי של כ-8 מיליארד דולר. שימשתי כדירקטור ומנהל בכיר לעיצוב וחווית משתמש, אך עזבתי את הניהול השותף ב-1999 כשהחברה שינתה כיוון מתוכן לטכנולוגיה "טהורה", תחום בו הרגשתי פחות את הערך המוסף שלי. בשנת 2000 מכרתי חלק מאחזקותיי תמורת כ-40 מיליון דולר, החלטה שרבים ראו אז כמטורפת אך התבררה בדיעבד כמוצלחת.

בשנת 2001 ביצעת מהלך מפתיע ורכשת את השליטה ב"קליל תעשיות", חברה תעשייתית בקשיים. מה עמד מאחורי ההחלטה הזו, שרבים כינו "מטורללת"?
צורי דבוש: לאחר האקזיט מ"אמבלייז" חיפשתי אתגר חדש, משהו עם משמעות. "קליל" הייתה אז מפעל בפריפריה, עם קשיים כלכליים משמעותיים והפסדים של כ2 מיליון ש״ח. רכשתי את השליטה תמורת סכום של 100 מיליון ₪ לפי שווי מופרז של 140 מיליון (פרמיה של כ70% על מחיר הבורסה). רבים אכן לא הבינו מדוע יזם הייטק מצליח רוכש חברה "אפורה" כזו. אני רציתי להקים קרן פילנטרופית אבל היועץ שלי באותה תקופה אמר לי שזה מוקדם מידי לגיל 35 והציע לרכוש חברה בקשיים, פילנתרופיה דרך העסקת עובדים ויצירה, זה דיבר אליי. ראיתי בזה הזדמנות ליצור שינוי אמיתי, להכניס עיצוב, חדשנות וערכים מהייטק לעולם התעשייה היצרנית.

"קליל" אכן עברה מהפך תחת הנהגתך. מה היו הצעדים המרכזיים שהובילו להצלחה?
צורי דבוש: בשנים הראשונות בגלל חוסר בניסיון וליווי גרוע המצב אף החמיר, והגענו להפסד שיא של 37 מליון ש״ח בשנה ולחובות של 120 מליון ש״ח. אך אז פגשתי את רעיה שטראוס ששמעה על ״המטורלל״ שבא מהייטק ורכש מפעל תעשייתי ונקלע לצרות. היא המליצה לי לפגוש את קובי לוי. קובי לוי התחבר מיד לחזון שלי והחל לסייע לי בתכנון תוכנית התייעלות מקיפה ואכן תוך שנה מהפסד של 37 מליון עברנו לרווח קטן. זה כלל סגירת פעילויות לא רווחיות, גיוס הון, מכירת נכסים, וחשוב מכל, תוכנית שיווקית חדשנית. התחלנו לתת אחריות על המוצר המוגמר וחיזקנו את הקשר עם הלקוח הסופי. הדגשים שלי היו הטמעת עיצוב בתהליך פיתוח החלון. הפיכת החלון, שנחשב למוצר טכני ומשעמם, לפריט אסתטי ומרכזי בעיצוב הבית. מותגים כמו ״בלגי״ ״באוהאוס״ ו״בלגי ארט״ שינו את תפיסת השוק. זו הייתה סגירת מעגל אישית עבורי עם עולם העיצוב והוכחה שניתן להכניס ״יופי, נשמה ואסתטיקה״ גם למוצרים סטנדרטיים. והשקעה מתמדת במותג קליל שהיום הוא מילה נרדפת לחלון. מעצירת ההפסדים ב-2005, הפכנו לחברה רווחית מאוד עם עודף מזומנים של מעל 100 מליון ש״ח.

אתה דוגל ב"קפיטליזם קשוב" ב"קליל". כיצד זה בא לידי ביטוי בפועל?
צורי דבוש: "קפיטליזם קשוב" משמעו הצלחה עסקית תוך דאגה כנה לכלל מחזיקי העיניין ולא רק בעלי העניין; לעובדים, לקהילה ולסביבה. אני מתעקש על דאגה לעובדים, למשל, אנחנו נמנעים מפיטורים לצורך התייעלות, נמנענו מפיטורים גם בתקופות קשות כמו משבר הקורונה ומלחמת חרבות ברזל ואנחנו מחלקים בונוסים לעובדים מעבר להסכם קיבוצי. אני מאמין וראיתי שגישה כזו משתלמת לטווח הארוך ויוצרת תרבות ארגונית חזקה ומחויבת. השקעה באיכות חייהם של העובדים היא בעיניי הישג פילנתרופי. בנוסף אנחנו גם משקיעים בקהילה, למשל בפרויקט "פארק אגם הפרפרים" בשטח המפעל בכרמיאל, פרויקט משולב לעידוד אוכלוסיית הפרפרים שנמצאת בדעיכה עולמית, למען הקהילה וחיבור שיווקי לסמל הפרפר שבלוגו קליל. הפרק פתוח לציבור בתאום מראש, חייגו 8555*.

 במהלך הקמת פארק ״אגם הפרפרים״ קבלתם מתנה מהטבע, ספר לנו?
צורי דבוש: תוך כדי הקמת פארק ״אגם הפרפרים״ דובי בנימיני מומחה הפרפרים הישראלי והבן לאומי זיהה פרפר חדש למדע. כידוע מי שמוצא זן חדש למדע רשאי לקרוא לו בשם, אז החלטנו לקרוא לו כתמית קליל. דרך האגב הוא מאותה משפחה של כתמית אריאל. רק שפרפר שלנו מתרבה פעמיים בשנה ולא פעם אחת כמו כתמית אריאל.

מעבר ל"קליל", אתה פעיל מאוד במגזר הציבורי והשלישי. ספר לנו על כך.
צורי דבוש: אני מאמין בחשיבות של מעורבות אזרחית ולנצל את העוצמה שצברתי לטובת הכלל. הייתי מיוזמי החל"צ "השדרה" לאחר המחאה החברתית ב-2011. ב-2013 הייתי שותף להקמת החל"צ "אנו – עושים שינוי", פרי איחוד של "השדרה" וארגונים נוספים, ואני משמש כיו"ר הארגון. "אנו" פועלת לחיזוק קהילת הפעילים לצדק חברתי בישראל וקיום חברה לארגון המרכזים לצדק חברתי. בנוסף, אני מתנדב ותורם מזה שנים רבות לארגון "אור למשפחות", התומך במשפחות ששכלו את יקיריהן. המוטיבציה לכך נובעת מחוויה אישית ממלחמת יום הכיפורים. אני גם פעיל בארגון "קפיטליזם קשוב ישראל" ומשמש כמשקיע אנג'ל ויועץ לחברות סטארטאפ.

כיצד החוויות המוקדמות שלך, כולל הדחייה מבצלאל, השפיעו על הגישה שלך לניהול ולחיים?
צורי דבוש: אני רואה ב"עלבונות" וב"מועקה" דלק להתקדמות. החוויה בבצלאל, למרות הקושי, שימשה "מנוע" להוכיח שאני יכול, שאני מבין בעיצוב, וזה בא לידי ביטוי חזק ב"קליל". אני פועל מתוך "שאלות פתוחות" שמניעות אותי לחתור לקצה ולחדש. אני מאמין גדול בתהליכים, בבניית תרבות ארגונית צעד אחר צעד, בהתמדה ובאהבת העיסוק כמפתח להצלחה.

בשנים האחרונות קליל חובה אתגרים, תחרות גוברת, ירידה בהכנסות וברווחיות?
צורי דבוש: אכן קליל הפסיקה לצמוח מ2015 לאורך השנים ניסינו לבצע מספר שינויים אך מעט מידי ומאוחר מידי. החלפת המנכ״לים לא סייעה. עכשיו קובי לוי הסכים להיכנס לתפקיד מנכ״ל וזה לדעתי יעשה את השינוי המתבקש בקליל. קובי מכיר לעומק את קליל והשוק, מכיר ויודע איך למנף את חוזקות קליל; עובדים מסורים, הנהלה מחויבת, איתנות פיננסית, מותג חזק, וקניין רוחני שמאפשר יתרון תחרותי. כל אלה ב״ה יחזירו את הצמיחה לקליל.

לסיום, מה המסר שלך ליזמים צעירים או לאנשים שמתמודדים עם קשיים בדרכם?
צורי דבוש: האמינו בעצמכם וביכולות שלכם, גם כשנדמה שהדלתות נסגרות חפשו את החלון הפתוח. אל תפחדו ממהלכים שנראים "מטורללים" אם אתם מאמינים בהם. ראו בכל קושי ודחייה הזדמנות לצמוח ולהוכיח. התמדה, תשומת לב לפרטים, ואהבה אמיתית למה שאתם עושים, אלו המרכיבים החשובים ביותר להצלחה. ותמיד תזכרו לשלב ערכים בעשייה שלכם, כי הצלחה אמיתית נמדדת לא רק בשורה התחתונה, אלא גם בהשפעה החיובית שאתם יוצרים סביבכם.